<h1>שו"ת התשב"ץ ח"ב סימן ק"ס</h1>
<h2>דף יא.</h2>
פירשוהו בגמרא כריתות שהיא שפחה חציה שפחה וחציה בת חורין, ולמדו זה ממה שכתוב [ויקרא י"ט] והפדה לא נפדתה, ופירשו פדויה ואינה פדויה. ואף על פי שאסור לשחרר עבדו, אם עבר ושיחררו משוחרר, ולענין מצוה מותר לשחררו, שהרי ר' אליעזר שיחרר עבדו להתפלל בעשרה, ואם נוהגין בה מנהג הפקר מותר לשחררה, כמו שאמרו בפרק השולח [גיטין ל"ח ע"ב]. וזה האיש שהיא נחרפת לו, אי אפשר היותו ישראל גמור, שהרי אסורה היא לו מצד שיפחות שבה, ואי אפשר היותו עבד כנעני, שהרי אסורה היא לו מצד חירות שבה, ואם כן אי אפשר היותו אלא עבד עברי, שהוא מותר בשפחה ומותר בישראלית. וקידושיה אינן קידושין גמורים שיתחייב מיתה הבא עליה, שהרי אינה משוחררת גמורה, וזהו שכתוב [ויקרא י"ט] לא יומתו כי לא חופשה, ואינה כפנויה להיפטר הבא עליה, שהרי מצד חירות שבה יש עליה קצת אישות, על כן הטיל בה הכתוב חיוב קרבן לו בין שוגג בין מזיד, וחיוב מלקות לה, כמו שדרשו רז"ל [כריתות י"א ע"א]. והשפחה הכנענית אינה יכולה לפדות עצמה לשוב לגויותה, שהרי טבלה לשם שפחות, וכן העבד מל וטבל לשם עבדות. וחייבין במצוות שהנשים חייבות בהן, דגמרינן לה לה מאשה, או חופשה לא ניתן לה [ויקרא י"ט] וכתב לה ספר כריתות [דברים כ"ד], כדאיתא בפרק קמא דחגיגה [ד' ע"א]. וכשיגיע גט שחרור בידם או יפדו עצמם בכסף הרי הם גוים גמורים, וזהו עבד משוחרר החייב בכל המצוות.
